BLOG HALEOM בלוג הלאום

כתבה בעיתון זמן מעריב בגין הצעת חוק הלאום הממלכתי הישראלי מאת העיתונאי אשר בן-שלמה במאבקה של ההסתדרות הישראלית לקהילות האנוסים בתופעת הגזענות


הצעת חוק הלאום הממלכתי הישראלי

מאת אשר בן-שלמה

                  
הזיקה הלאומית-גאוגרפית בין העברים ובין עבר הנהר

שאלו ליונה הנביא : "מה ארצך ואי מזה עם אתה"? – תשובתו : "עברי אנכי, ואת ה' אלוהי השמים אני ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה" (יונה א, ט). לפני הקמתה של מדינת ישראל, הישוב היהודי בארץ-ישראל קרא לעצמו "הישוב העברי". הגדוד של היהודים הארץ ישראלים בצבא הבריטי, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, נקרא "הגדוד העברי". במגילת העצמאות, העם היהודי גם מוזכר כ"עם עברי". הכינוי "יהודי" נובע מהשם "יהודה", בהתייחסות לממלכת יהודה. ל ראשי ממלכת יהודה לבבל. הופעתו של הכינוי "יהודיםהופיע, לראשונה, בספר מלכים ב, כ"ה, כ"ה, בתיאור על כיבוש הארץ על ידי הבבלים, בהתייחסות לאזרחי יהודה. בעזרא ב, י, ובנחמיה ז, 6, היהודים נקראים "בני המדינה", כלומר, בני מדינת יהודה, כאשר בממלכת יהודה ישבו בני שבט יהודה, בני שבט בניימין, הלויים, הכהנים ובני השבטים האחרים אשר ישבו בערי יהודה, ככתוב בעזרא א, ה. לפני הקמתה של "יהוד מדינתא" על ידי האימפריה הפרסית, כחלק מפחוות עבר נהרה,יהודה וישראל היו שתי חתיבות שבטיות נפרדות : ישראל, בצפון הארץ, בו נכללו עשרת השבטים, ויהודה, בדרום. בשמואל ב ה, ה, כתוב על דוד כמלך על ישראל ויהודה. ההפרדה בין ישראל ויהודה מוזכרת ביהושע י"א, 11, עוד לפני הקמתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת : "ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את העניקים מן ההר מן חברון מן דבר מן ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם עריהם החרימה יהושע". במלכים א ב , 11 , מתברר כי אופיה של מלכות דוד, מראשיתה, לא הייתה של ממלכה שבטית אלא של ממלכה לאומית : "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה. בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים". חברון הייתה העיר הבירה של יהודה, לפני שירושלים הפכה לבירתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת. נמצא בויקרא כ"ד, י ו-כ"ב את הופעתו של הכינוי "ישראלי" כביטוי לשייכות האזרחית לישראל, לעומת מעמדו של הנכרי בישראל בתור גר. בעזרא ז', כ"ה, עם ישראל נקרא בארמית "עמא די בעבר נהרה", כלומר, העם של עבר הנהר. מסיבה זאת, עבר הנהר גם נקראה "ארץ העברים", ככתוב בבראשית מ', ט"ו. מדובר על שטח אשר בתקופתה של מלכויות דוד ושלמה היה מהווה את הטריטוריה של המדינה העברית, בה העם העברי היה מהווה אומה ממלכתית, ככתוב במלכים א ה, ה, א ו-4 : וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר-שבע כל ימי שלמה ... ושלמה היה מושל בכל הממלכות מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים ... כי הוא רודה בכל עבר הנהר ... ושלום היה לו מכל עבריו מסביב



ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת והקונפדרציה העברית

בן שלושים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך. בחברון מלך על יהודה שבע שנים ושישה חודשים ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים על כל ישראל ויהודה ...וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה. שמואל ב ה : ד, ה ומלכים א ה : ה


הכינויים "עם" ו-"לאום" מקבלים במדעי המדינה  משמעיות שונות. ה"עם" מוגדר בספרי מדעי המדינה כגוף האזרחים של המדינהכגון : העם היפני, העם הסיני, וכו'. במגילת העצמאות של מדינת ישראל מוזכר כי "בארץ-ישראל קם העם היהודי", כלומר, בתקופת קיומה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, שהוקמה על ידי המלך דוד, עם ישראל היה מהווה עם ממלכתיכאשר האזרחות הישראלית של ישראל הייתה תואמת לאזרחות היהודית של יהודה. הכינוי "לאום" מוגדר בלקסיקון של מדעי המדינה כעדה מגובשת על ידי תרבות משותפת, כאשר דפוסי התרבות הלאומית הם : שפה, דת, חוקים, בנוסף ליתר היצירות הרוחניות של החברה הממלכתית. בממלכת ישראל, העם הישראלי היה מהווה לאום או אומה, כי האזרחות הישראלית והאזרחות היהודית במתכונתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת גיבשו את בני ישראל כציביליזציה מושתתת על עקרונותיה היסודיים של תורת משה. באותה תקופה, נכרי שהתגורר בישראל או ביהודה נקרא "גר" וה"גר" שביקש להצטרף לחיק האומה העברית היה הופך לישראלי או יהודי על ידי הליך של התאזרחות, כי האזרחות הישראלית בישראל והאזרחות היהודית ביהודה, במתכונתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, היו ביטויים לשייכות הלאומית לאומה העברית, שהייתה למעשה האומה הממלכתי של ישראל ויהודה. למעשה, העם הישראלי והעם היהודי, במתכונתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, היו חטיבות מדינתיות של האומה העבריתלאחר פילוג הממלכה העברית המאוחדת לשתי ממלכות נפרדות : ישראל ויהודה, ארץ ישראל נכבשה על ידי אשור, בבל, יוון ורומא. כתוצאה מגלות אשור, גלות בבל, גלות יוון וגלות רומא, היהודים התפזרו לארבעת כנפות הארץ. בתנאים של גלות, היהודים, שהיו אזרחים ביהודה הפכו לגרים בארצות הגולהבאותה מידה שבני ישראל היו גרים בארץ מצריים, כמוזכר בתורת משה

וכי יגור איתך גר בארצכם לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצירים אני ה' אלהיכם. ויקרא יט : לג , לד

נכרי המבקש כיום להצטרף לקולקטיב היהודי נדרש להתגייר במקום להתאזרח, כי מעמדם של היהודים, בהעדר של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, הפך למעמד של גרים במקום מעמד של אזרחים, מבחינת השייכות הלאומית. הינו עובדה כי כיום רישום הלאום היהודי במרשם האוכלוסין מסתמך על תעודת גרות במקום להסתמך על תעודת אזרחות. הגדרת מיהו יהודי, כקבועה בחוק השבות, אינה מחייבת התחברות אזרחית למדינה היהודית. פירושו של דבר :  למרות תחייתה של ישראל בתור מדינה ריבונית בארץ-ישראל, העם היהודי טרם נחשב בחקיקה הישראלית הנוכחית לעם ישראלי. ההשלכה למצב הזה היא המשך הגלות הרוחנית של הקולקטיב היהודי. אף-על-פי שהעם העברי שחזר באופן חלקי את קיומו כ"עם", כלומר, כגוף האזרחים של מדינת ישראל, בנוגע ליהודים שעלו ארצה וקיבלו את האזרחות הישראלית מכוח חוק השבות, אין הדבר מספיק על מנת לקבוע כי כל היהודים בעולם חידשו את מעמדם כ"עם" לאחר והאזרחות הישראלית הייתה אמורה להיקבע בחקיקה כאזרחותם של כלל היהודים מכוח לידה. השחזור של העם העברי כלאום ממלכתי של המדינה היהודית דורש תיקון בחוק האזרחות, על מנת להרחיב את ה"ישראליות" לכלל היהודים הציוניים, וכך לגבש מחדש את העם היהודי כעם ישראלי, בהתאם לתקדים ההיסטורי בממלכת ישראל. כמו כן, השחזור של העם העברי כלאום ממלכתי של המדינה היהודית דורש חקיקת חוק יסוד להכרה במדינת ישראל כרצף לאומי של ממלכת ישראללאחר ומדובר על אותו עם : הוא העם העברי

                               

היסודות הסוציולוגיות והמשפטיות לחוק-יסוד ישראל כמדינת הלאום היהודי

בספרו "מדינת היהודים", הרצל התייחס לכתיבת החוקה כצעד משפטי ראשון, של המהלך ההיסטורי לחידוש הקיום המדיני של העם היהודי בארצו. "אחת הוועדות הגדולות אשר לחברה למנות תהיה מועצת המשפטנים של המדינה. לתפקידם לכתוב את החוקה הטובה והמודרנית ביותר שאפשר", מדינת היהודים, ת. הרצל, עמ' 102, הוצאה לאור של הקונסוליה הכללית לישראל בסאו פאולו, 1997. בתורת המשפט החוקתי המודרני, החוקה מוגדרת כמערכת חוקים עליונה של המדינה, מקור לסמכות, האחראית לעיצוב דמותו המדינית של העם, ולקביעת סדר חברתי, תרבותי וכלכלי של המדינה, לטובת הכלל. בחזון של הציונות הפוליטית, אשר הוקמה על ידי הרצל, נקבעו שלושה עקרונות, המתייחסות לאופייה וזהותה של המדינה היהודית, והן :
1. הקמתה מחדש של המדינה היהודית, בתוך דמות פוליטית של העם היהודי.
"הרעיון אשר הנני מקדם בכתב יד זה הינו מאוד עתיק : הקמתה מחדש של המדינה היהודית", מדינת היהודים, ת. הרצל, עמ' 14 הוצאה לאור של הקונסוליה הכללית לישראל בסאו פאולו, 1997.
2. שמירת יחודו הלאומי של העם היהודי.
"יחודו של העם היהודי אינה יכולה, אינה רוצה ואינה צריכה להעלם", מדינת היהודים, ת. הרצל, עמ' 24, הוצאה לאור של הקונסוליה הכללית לישראל בסאו פאולו, 1997.
3. קליטת עלייה נרחבת לקץ האנטישמיות.
"לאחר יציאתם של היהודים, לא יהיו קשיים כלכליים, ואפילו משברים ורדיפות, אלא תתחיל תקופת שגשוג לארצות עזיבתם ... העלייה תתבצע באופן הדרגתי, ללא הפרעות ותחילתה תהיה הקץ של האנטישמיות", מדינת היהודים, ת. הרצל, עמ' 27, הוצאה לאור של הקונסוליה הכללית לישראל בסאו פאולו, 1997. מדובר על שלושה עקרונות אשר מהוות עקרונות חוקתיות, אשר יעדיהן לקשור את גורלו של העם היהודי לגורלה של המדינה היהודית. להבנתו של הרצל, מדינה יהודית, בעלת חוקה המבוססת בעקרונות לעיל, תביא לקץ האנטישמיות, כי בהתאם להשקפותיו, האנטישמיות המודרנית נובעת מחוסר הנורמליזציה המדינית של העם היהודי. השאלה העקרונית היא, מהי "הנורמליזציה המדינית של העם היהודי" ? התשובה היא : "הנורמליזציה המדינית של העם היהודי", פירושו של דבר, שחזור עיצוב דמותו המדינית של העם היהודי, על בסיס התקדים ההיסטורי בממלכות ישראל ויהודה התנ"כיות, ככתות במגילת העצמאות : "בארץ-ישראל קם העם היהודי. בה עוצבה דמותו ... המדינית". כפי שהרצל מציין, בספרו "מדינת היהודים", לחזון של הציונות הפוליטית "להקים מחדש" את המדינה היהודית, בתוך דמות פוליטית של העם היהודי, וזאת מבלי לפגוע בייחודו הלאומי, תוך כדי קשירת גורלם של יהדות הגולה לגורל המדינה. דבר זה ניתן להגשים, בפועל, רק באמצעות שחזור השייכות הלאומית למדינה היהודית, על בסיס השייכות האזרחית אליה, בהתאם להצעת סעיפי החוקה בזיקה לחוק השבות, כמפורטת לעלן. הינה עובדה כי, עיצוב דמותו המדינית של העם היהודי, בתקופה שקדמה לגלות, הייתה קשורה לעצם מהותו כעם מדיני, כאשר בספר עזרא, פרק ב', פסוק א', ובספר נחמיה, פרק ז', פסוק 6, היהודים מוגדרים כ"בני המדינה" היהודית. תורת המשפט החוקתי המודרני מלמדת לנו כי, מבחינה סוציולוגית-משפטית, העם מהווה את הלאום, בתוך מרכיב אנושי פנימי של המדינה. כך, העם היהודי צריך להוות עם של מדינת ישראל, באותה מידה שהעם האנגלי הוא עם של בריטניה. בהתאם לתורת המשפט החוקתי המודרני, אין עם שאינו ממלכתי. לכל העמים המיוצגים באו"ם - ארגון האומות המאוחדות, מדינות המייצגות אותם. הקמתה מחדש של המדינה היהודית בשנת 1948, לא-הביאה, מחוסר חוקה, לשחזור עיצוב דמותו המדינית של העם היהודי, מחוסר הגדרתו המשפטית-החוקתית כעם ממלכתי. כהשלכה מכך, חלה חוסר התגבשותו של העם היהודי כמרכיב אנושי פנימי של המדינה היהודית. היסודות ההיסטוריות, הסוציולוגיות והמשפטיות, המפורטות לעלן, מוכיחות כי "העם היהודי כן שייך למדינת ישראל, וכי למדינת ישראל לגיטימציה קיומית במהותו ההיסטורית של העם היהודי כעם ממלכתי". בהתאם למרצה למשפט חוקתי מאיראלס טאישאירה, בספרו "קורס למשפט חוקתי", המאורגן והמעודכן על ידי המרצה למשפט חוקתי מריה גרסיה, הוצאה לאור פוראנסה אוניברסיטריה, סאו פאולו, ברזיל, 1991, עמודים 546 עד 547 : מהמובן הסוציולוגי, השייכות הלאומית מהווה את השייכות לקבוצה לאומית מסוימת, כלומר ל"לאום" מסוים, בו נכללים לא רק מרכיבים אתניים, אלא גם רוחניים, כגון : שפה, דת, מנהגים, מסורת, רגשות, וכו'. הכינוי לאום אינו מתייחס רק לבני הלאום הנמצאים מיושבים בעת כלשהו בטריטוריה של המדינה (העם), אלא מתייחס גם לדורות הקודמות, סבלותיהן, תהילותיהן, ציפיותיהן, וכל המורשת הרוחנית שהעבירו לדורות הנוכחיות, וגם לדורות הבאות, אשר יורשו את אותה מורשת, ויעשירו אותה עם הישגים חדשים חומריים ורוחניים. לכן, שייכות לאומית מהמובן הסוציולוגי, תהיה הייחוס הרוחנית לשייכות ללאום ... מהמבט המשפטי, המעניין אותנו, ניתן להגדיר את השייכות הלאומית על פי דבריו של פונטאס דה מיראנדה, כ"ייחוס פוליטי-משפטי, של המשפט הציבורי הפנימי, העושה מהאדם מרכיב של הממד האנושי של המדינה". ממד אנושי של המדינה הוא המרכיב האנושי של המדינה, כלומר הלאום. כפי שידוע לנו, למדינה שלושת מרכיבים : החומרי – הטריטוריה, האנושי – הלאום, ומשפטי – הריבונות, הסמכות העליונה להגדרה פוליטית עצמית. שייכות לאומית, יש להוסיף, הינו מעמד של האדם המהווה חלק של הלאום, מרכיב של הלאום, ולכן, בעקיפין, מרכיב של המדינה עצמה, אשר מהווה את הלאום המאורגן באופן משפטי. בהתאם למרצה למשפט חוקתי סאלסו ריבאירו בסטוס, בספרו "מילון למשפט חוקתי", הוצאה לאור סראיבה, סאו פאולו, ברזיל, 1994, עמודים 151 עד 152 : העם מהווה את קבוצת בני אנוש השייכים למדינה – הינו מרכיבה האנושי. העם נמצא מחובר למדינה באמצעות הייחוס המשפטי של השייכות הלאומית ... מה שמגדיר האים מישהו שייך או לא-שייך לעם של המדינה הינו המשפט, בצורה כי המדינה היא ריבונית כדי לקבוע את אלה שהיא תכיר כבני הלאום אותו היא מייצגת במישור הבינלאומי. המשפט החוקתי המודרני מתייחס אל העם ואל הלאום כמרכיבים פנימיים של המדינה, כאשר העם מהווה את קבוצת בני הלאום בהווה, מקבלי החלטות פוליטיות, וכאשר הלאום מבטא את העם מהפרספקטיבה ההיסטורית, המגשר עבר, הווה ועתיד, במודעות הקולקטיבית, בהיבטיו התרבותיים. בהתאם למרצה למשפטים מנואל גונסאלווס פאחיירה פיליו, בספרו "התייחסות לחוקה הברזילאית", הוצאה לאור סראיבה, סאו פאולו, ברזיל 1983, עמודים 93 עד 94, מגבש את ההגדרות של כינוים שייכות לאומית, עם, מדינה ואזרחות, כדלקמן : השייכות הלאומית מהווה את הייחוס המשפטי אשר מגבש את האדם ב"עם", בתוך מרכיב אנושי של המדינה. הכינוי שייכות לאומית נובע מהכינוי לאום, אשר מבחינה סוציולוגית מתייחס לעדה הטבעית, המגובשת על ידי הביטים משותפים אובייקטיביים (שפה, דת) וסובייקטיביים (רגשות). המדינה המודרנית קשורה ללאום, בתוך מדינת-לאום, דבר הנובע מהעיקרון הלאומים, על פיו לכל לאום להתארגן כמדינה עצמאית ... מסיבה זאת, המעמד של בן העדה הלאומית, המעמד של בן הלאום, מתארת את מעמד של בן המרכיב האנושי של המדינה, הוא העם ... הלקסיקון המשפטי המודרני מבדיל בין האזרח לבין בן הלאום. אזרח הינו מי שנענה מזכויות פוליטיות. בהתאם לתיאוריה כללית מדינתית סעיד מלוף, ספרו "תיאוריה כללית מדינתית", הוצאה לאור סראיבה, מהדורה 21, סאו פאולו, ברזיל, 1991, 23 עד 25 : ... הגרעין הבסיסי של המדינה הינו לאומי, אשר באופן מאפייני מהווה איחוד האתני. כך קמו המדינות העתיקות והמסורתיות, כגון ישראל, רומא, יוון, סין, וכו', אשר התפתחו כיחידות פוליטיות בשלבים שונים ועקביים של ההתפתחות הלאומית : משפחה, שבט, עיר ומדינה ... הטריטוריה הינה הבסיס הפיסית, הממד הגיאוגרפי של הלאום, בו מתבצע ארגונו המשפטי. ככתוב במגילת העצמאות : בארץ-ישראל קם העם היהודי. בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית ... לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכו את חירותו המדינית ... זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם העומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. דברי מגילת העצמאות, כמצוינים לעיל, מביאים אותנו למסקנה כי הגלות מהווה מצב של אנומליה לקיומו של הלאום היהודי וכי מהותו של הלאום היהודי להוות מרכיב אנושי של המדינה היהודית, מעולם חלף ממודעותו ההיסטורית. את העיקרון הזה נמצא בתפילה היהודית : "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו. וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצנו. ברוך אתה ה', מקבץ נידחי עמו ישראל". לאור האמור לעיל, היהדות שמרה על מהותו של הלאום היהודי כלאום-טריטוריאלי, הקשור באופן יסודי לארץ-ישראל, כאשר לעם ישראל בארץ-ישראל להוות את מרכיבה האנושי של המדינה היהודית, ככתוב במגילת העצמאות : לזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי ... על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל. השימוש בביטוים "להקים מחדש" ו"חידוש המדינה היהודית" מתארת את מטרתה של הציונות להביא לתקומת המדינה היהודית, המהווה את דמותו הפוליטי של הלאום היהודי, כאשר העם היהודי, למרות הגלות, שמר על מהותו כלאום עברי, במובן הטריטוריאלי. מדובר על עמדה פוליטית המשקפת עיקרון של תורת המשפט הבינלאומי ציבורי, בדבריו של המרצה למשפט בינלאומי ציבורי ד"ר ז'וזה דלמו פאירבנקס בלפור דה מטאוס, בספרו "מדריך למשפט בינלאומי ציבורי", הוצאה לאור אדוק סראיבה, 1979, עמוד 189, על פיו : המדינה הנעלמת יכולה לקום לתחייה. פולין איבדה את השריד האחרון של טריטוריה חופשית בשנת 1795. מנהיגה, קוזיוסקו, כאשר נפל בקרב אמר "סוף פולין". אך היא הופיע מחדש תחת הנהגתו של פרדסקי, בשנת 1918 ... הציונים יכולים להכיר במדינתם (מדינת ישראל) כתחייתן של ממלכות יהודה וישראל התנ"כיות, למרות השינוי של הגבולות הטריטוריאליות.

הגדרת מונחים וסעיפים :

מדינה – חברה טריטוריאלית בעלת ריבונות או אוטונומיה פוליטית, המאורגנת על ידי שלטון החוק.
דוגמאות למדינה ריבוניות : ישראל, בימינו ובימיהם של המלך דוד ושל המלך שלמה.
דוגמאות למדינות אוטונומיות : קליפורניה, בימינו, ויהודה, בימיהם של עזרא ונחמיה.

עם – גוף האזרחים של המדינה.

לאום, אומה – עדה היסטורית-תרבותית. יחידה אתנית. קבוצה אנושית מגובשת על ידי תרבות משותפת.

תרבות – האוסף הכללי של כל התכנים הרוחניים והגשמיים של הלאום : שפה, דת, חוקים, משפטים, מסורת, סמלים ואמנות.

מדינת-לאום – מדינה המהווה דמות הפוליטית של לאום אחד, המהווה את מרכיבה האנושי. לכל מדינת-לאום, לאום משלה. הלאום קשור למדינה מבחינה היסטורית-תרבותית. 

לאומיות (nationality) - בלקסיקון של תורת המשפט החוקתי, הלאומיות מהווה את השייכות ללאום של המדינה, בהתאם להגדרתה של מדינת-לאום כדמותו המדינית של הלאום, אותו היא מייצגת במישור הבינלאומי.

אזרחות (citizenship) - בלקסיקון של תורת המשפט החוקתי, האזרחות מהווה את השייכות למדינה. מהאזרחות נובעת היכולת של האזרח לממש את זכויותיו פוליטיות.

יסודות
1. בעבר הנהר קם העם העברי בתור עם טריטוריאלי. העם העברי הוא עמא די בעבר נהרה (עזרא ז: כה) וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי-בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין דִּי-לֶהֱוֹן לְכָל-עַמָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה לְכָל-יָדְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְ וְדִי לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן.(מלכים א פרק ה: א) ושלמה, היה מושל בכל הממלכות מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצריים ... כי הוא רודה בכל עבר הנהרמתפסח ועד עזה, בכל מלכי עבר הנהר, ושלום היה לו מסביב). 
2. ישראל הוא השם הקולקטיבי של העם העברי (עזרא ז: יג) מִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל מִתְנַדַּב בְּמַלְכוּתִי מִן עַמָּא יִשְׂרָאֵל וְכָהֲנוֹהִי וְלֵוָיֵא לִמְהָךְ לִירוּשְׁלֶם עִמָּךְ יְהָךְ.
3. ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, אשר הוקמה על ידי המלך דוד, הייתה מדינה ריבונית, בה הלאום העברי היה מאוחד מבחינה מדינית על ידי האזרחות הישראלית; מבחינה דתית על ידי דת משה; ומבחינה תרבותית על ידי השפה העברית.
4. השם הרשמי של המדינה העברית הוא ישראל.
5. מדינת ישראל מהווה רצף לאומי של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת מהעובדה ההיסטורית כי מדובר על אותו עם, הוא העם העברי.
6. מאחר והלאום העברי מהווה את הלאום היהודי, מדינת ישראל מהווה את מדינת הלאום היהודי.
7. מדינת ישראל תשמור לכל אזרחיה ולכל תושביה את זכויות האדם לחיים, לביטחון, לכבוד, לחרות, לפרטיות, לחינוך, לתעסוקה, לבריאות ולדיור.
8. מדינת ישראל תשמור לכל אזרחיה ולכל תושביה חופש דת, חופש מצפון, חופש ביטוי וחופש תנועה בטריטוריה הלאומית.
9. מדינת ישראל תשמור על שוויון מוחלט כלפי החוק לכל אזרחיה ולכל תושביה, ללא-הבדלי דת, גזע, מין או מעמד חברתי, לשם יציבות חברתית ושגשוג כלכלי לכל האוכלוסייה הלאומית.
10. מדינת ישראל תשמור על זכותו של כל נכרי לבקש מעמד של גר בטריטוריה הלאומית, על מנת להתקבל ולהשתלב לחיק הלאום היהודי על ידי הליך של התאזרחות.
11. מדינת ישראל תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות, ותקדם מדיניות למען שלום אמת וצדק חברתי.
שפה רשמית
12. השפה הרשמית של מדינת ישראל היא השפה העברית, המהווה את השפה הלאומית היהודית.
סמלים לאומיים
13. ההמנון, הדגל והמנורה העבריים הם הסמלים הלאומיים היהודיים של מדינת ישראל.
דת לאומית
14. דת משה היא הדת הלאומית של מדינת ישראל.
חגים ומועדים
15. החגים והמועדים הרשמיים של מדינת ישראל הם החגים והמועדים הדתיים והלאומיים של העם העברי, הקבועים בהתאם לחוק-יסוד זה.
אזרחות ישראלית
16. היינו אזרח ישראלי מלידה :
א) לכל מי אשר נולד במדינת ישראל או בגולה לאב עברי או לאם עבריה, וקיבל את דת משה כדתו.
ב) כל מי אשר נולד במדינת ישראל, להורים עברים או להורים גרים.
17. היינו אזרח ישראלים מהתגיירות כל נכרי אשר התגייר במדינת ישראל או בקהילה יהודית בגולה, לפני הכניסה לתוקף של חוק-יסוד זה.
18. היינו אזרח ישראלי מהתאזרחות כל נכרי במדינת ישראל אשר קיבל מעמד של גר ואשר התאזרח בהתאם לחוק, אחרי הכניסה לתוקף של חוק-יסוד זה.
19. היינו אזרח ישראלי מנישואין :
כל בן/בת זוג נכרי(ה) לעברי(ה) אשר קיבל(ה) את הלאומיות היהודית ואת דת משה מתוך בחירה חופשית, בהתאם לתצהיר.
לאום יהודי
20. הלאום היהודי מהווה את כלל האזרחים הישראלים, המאוחדים על ידי דת משה, על ידי השפה היהודית ועל ידי האזרחות הישראלית.
21. מדינת ישראל מהווה את מדינת הלאום היהודי מהעובדה כי כל מי ששייך ללאום היהודי גם שייך למדינה היהודית, כאשר זהותה היהודית מתבטאת כזהותו הלאומית של העם העברי, מבחינה היסטורית ותרבותית, בהתאם לסעיף 5 לעיל.
22. המדינה היהודית מהווה את דמותו הפוליטית של הלאום היהודי, אותו היא מייצגת במישור הבינלאומי. 
זכויות פוליטיות
23. זכויות פוליטיות תינתנה לאזרח ישראלי המתגורר באופן קבוע במדינת ישראל, הרשום במשרד הפנים, ולאזרח ישראלי הרשום במחלקה קונסולרית של מדינת ישראל בחו"ל.
24. אזרחים ישראלים המתגוררים בחו"ל רשאים לבחור ולהיבחר בלבד לקונגרס הציוני העולמי, אשר יהווה חלק מהרשות המחוקקת, במשכן מיועד לתפקיד החקיקה של חוקים המיועדים לענייני גולה בלבד.
הגירה
25. מדינת ישראל פתוחה להגירה של כל נכרי המבקש להתקבל לחיק האומה העברית, על ידי התאזרחות, לאחר ובקשתו לגרות בטריטוריה הלאומית אושרה על ידי משרד הפנים.
גרות
26. גר, נכרי המקבל עול תורה ומצוות, היינו :
א. כל נכרי אשר התגייר בקהילה יהודית בגולה, לפני הכניסה לתוקף של חוק-יסוד זה.
ב. כל נכרי במדינת ישראל אשר קיבל מעמד של גר, אחרי הכניסה לתוקף של חוק-יסוד זה.
תושבות
27. זכאי לתושבות במדינת ישראל כל נכרי אשר אינו אזרח של מדינה אחרת ואשר בקשתו לתושבות אושרה, בהתאם לחוק, על ידי משרד הפנים.
קליטת עליה
28. מדינת ישראל תשקיע כל מאמציה לקידום העליתם של כלל היהודים מהגולה.

הערות
מדינת ישראל אינה מדינה מלאכותית, אלא פרי טבעי של ההתפתחות ההיסטורית של העם העברי במולדתו, לאחר קרוב לאלפיים שנות כיבוש על ידי עמים זרים. ההצעה יוצאת מנקודת השייכות הגאוגרפית של העם העברי לעבר הנהר, בתור עם מקורי באץ ישראל, בניגוד לעמים הזרים אשר כבשו את הארץ. בהתאם לספר ויקרא כד : י, ישראלי הוא עברי, בן ישראל, מבחינת הלאומיות. חשיבות נוספת של ההצעה היא פתרון הסתירה בין הזהות היהודית לבין הזהות הישראלית. אין בישראל עם ישראלי שאינו יהודי ואין בישראל עם יהודי שאינו ישראלי. הישראליות היא חלק בלתי-נפרד של הזהות היהודית, מהעובדה ההיסטורית כי הזהות הישראלית כבר הייתה קיימת בימיו של משה הנביא, כמצוין בספר ויקרא, כאמור לעיל. על חוק הלאום לקבוע כללים להתחברותם הלאומית של היהודים למדינת ישראל בתור בני האומה העברית מלידה. יעודה של ההצעה היא לגבש את ישראל כמדינת-לאום ולשחזר את מעמדו של העם העברי (ישראלי, במהותו המדינית, ויהודי, במהותו התרבותית) כעם של בני המדינה עברית, הנועדת להוות את דמותה הפוליטית של האומה העברית, במישור הבינלאומי, בהתאם לחזון הציוני לתחייתה של מדינת היהודים כמרכז לאומי של בני ישראל. ההצעה מוסיפה את הצורך לתיקון הטעות שנעשה בחקיקה כאשר הגדרת מיהו יהודי, אשר בחוק השבות, תש"י - 1950, המתבססת על גרות בכבדי לקבוע את יהדותו של הנכרי, כאשר, בהתאם למקורות המקראיות, על ההשתלבות הלאומית של הנכרי בחיק האומה העברית, בתור גר, להתקיים על פי הליכי התאזרחות, לאחר וכדלקמן, תעודת גרות היא במהותה תעודת נכריות, לאחר והגר אשר נמעל בהתאם לתורת משה, כבר לא נקרא גר אלא אזרח, ככתוב בשמות יב : 43 - 49 : וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל-בֶּן-נֵכָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. וְכָל- עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף --וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ. תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא-תוֹצִיא מִן-הַבַּיִת מִן-הַבָּשָׂר חוּצָה; וְעֶצֶם, לֹא תִשְׁבְּרוּ-בוֹ. כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לה' - הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ; וְכָל-עָרֵל, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם

ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת התכנסה לדיון על חוק הגיור. המטרה היא דצנטרליזציה של מערך הגיור בישראל על מנת לאפשר לרבני הערים להרכיב ולנהל בתי דין רבניים לגיור מקומיים במטרה להקל על גיורם של עולים שאינם מוכרים כיהודים

מאת אשר בן-שלמה

ביום א' 16.2.14 ועדת החוקהחוק ומשפט של הכנסתקיימה התכנסה לדיון בנושא הצעת חוק פקודת חוק העדה הדתית היהודיתהמוכרת בשם חוק הגיורהשנויה למחלוקתבמטרה לשנות את כללי מערך הגיור בישראלבמטרה להקל על גיורם של מאות אלפי עולים מחבל העמים שאינם מוכרים כיהודים על ידי המדינה.במקרים רבים מדובר על אזרחים ישראלים יוצא ברית המועצות לשעברבה היה החוק קובע את יהדותם לפי האבלאחר במדינת ישראל הגדרת מי הוא יהודי קבוע בחוק השבות 1950 הקובעת את יהדותו של האזרח רק לפי האםמדובר על אזרחים ישראלים רבים שגדלו בתודעה שהם יהודים ושייכים לעם היהודי וכאשר הגיעו לארץ לא הוכרו כיהודים ואינם יכולים להתחתן ברבנות הראשיתכך נוצר מצב בלתי נסבל על פיו חלק ניכר מהחברה הישראלית אינה יכולה לממש את הזכות היסודית לנישואים על פי חוק.ועדת החוקה חוק ומשפט בדיון שבו השתתפתי השבוע ניהלה דיון עם נציגים של כל האירגונים המייצגים את הדת היהודית כולל רפורמים וקונסרבטיבים אשר היו נוכחים בכדי לשמור על שיוויון זכויות לכל זרמי היהדות בנוסח של החוקיו''ר ועדת החוקה חוק ומשפט ח''כ דוד רותם הסתכסך עם יהודת התפוצות כאשר לפני כשבועים טען בפומבי כי היהודית הרפורמים אינם יהודים אלא דת אחרת אך חזר בו לפני כשבוע והתנצל על דבריועקב הלחצים הכבדים שסבל מהמנהיגים של התנועה הרפורמית בעולם ובעיקר בארצות הבריתהחוק לתיקון העדה הדתית היהודית המוכרת כחוק הגיור שנויה במחלוקת היות והיא מעניקה סמכויות לרבני הערים כאשר כולם אורתודוקסים או חרדים דבר שדוחק לשוליים של החברה הישראלית הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים. ביום 16/02/2014 השתתפתי ביחד סיסה הנריקה שלומוביץ' ואלי סיבוני כנציגיה של ההסתדרות הישראלית לקהילות האנוסים, בישיבה של וועדת החוקה, חוק ומשפט, על הצעת חוק העדה הדתית היהודית, אשר דנה בדצנטרליזציה של מערך הגיור בישראל
בתור נציג של ההסתדרות הישראלית לקהילות האנוסים, ועל סמך השכלתי האקדמית במשפט חוקתי, במשפט בינלאומי ובסוציולוגיה משפטית, העלתי את הצעתי לצנטרליזציות של כל הגיורים במדינת ישראל, מלבד הגיורים של בן/בת זוג ליהודי(ה) או של צאצאי יהודים, מתוך הכרה במדינת ישראל כמרכז לאומי של העם היהודי ומתוך הבנה כי העדה הדתית היהודית מבטאת את הלאום היהודי עצמו, כאשר, בהתאם לתורת המשפט הבינלאומי, לכל מדינה להוות את דמותו המדינית של הלאום אותו היא אמורה לייצג במישור הבינלאמי
סיסה הנריקה שלומוביץ
אלי סיבוני

העיתונאי אשר בן-שלמה מראיין את שמואל שלזינגר

 שמואל שלזינגר, מייסד ויו"ר קבוצת שלזינגר של חברת בונדד אשדוד, קונסול כבוד של רפובליקת קרואטיה בישראל ויו"ר אגודת הידידים של אוניברסיטת אריאל
ביום 6/2/2013, התקבלתי על ידי החבר שמואל שלזינגר בביתו בסביון, מקום בו פועלת הקונסוליה של קרואטיה בישראל
כאשר שאלתי על העבר, מאוד התרגשתי כאשר החבר שמואל שלזינגר אמר לי : "הגעתי ארצה, בשנת 1948, בגיל 10  נולדתי בעיר זאגרב, ביוגוסלביה לשעבר, כיום קרואטיה. כאשר הייתי ילד לא יכולתי להנות מהחיים שלי כפי שילדי ישראל נהנים היום. לא חוויתי ילדות טובה. הייתי בן למשפחת יהודים יוגוסלבים. כאשר פרצה מלחמת עולם השנייה הייתה אנטישמיות מאוד חזקה ביוגוסלביה. היו מעצרים, יריות וגירושים. סבלנו הרבה, ואיבדנו הרבה אנשים. התראיינתי     במשך שעה בתכנית "באנו ארצה" של רדיו קול ישראל. השתתפתי בסרט דוקומנטרי של יד ושם על זיכרונותיי מתקופת השואה. מאוחר יותר, גם הפיקו סרט על החיים שלי. לעבור את השואה ביוגוסלביה, כאשר הייתי בין גיל 7 לגיל 10, היה בשבילי טראומה. הופיעו תקוות חדשות בלבי כאשר, בשנת 1948, הוקמה מדינת ישראל. תחת המנהיגות של אבי עלינו ארצה בחודש דצמבר, של שנת 1948. היום אני מרגיש גאווה מכך שאני ואבי החלטנו לבוא לארץ ישראל, עוד בתחילת דרכה של המדינה. כיום, כאשר המדינה נהפכה לגדולה, יפה, מפותחת וחזקה בטכנולוגיה, בחקלאות, ובכל תחום אחר כטובה ביותר בעולם, אני רואה שבדור אחד, מילדותי עד התבגרותי, הצלחנו לבנות מדינה נפלאה 
לגבי קבוצת שלזינגר של חברת בונדד ישראל באשדוד, הסביר לי : אנחנו חיים בתקופה מאוד דינמית, ביחס לטכנולוגיה וביחס למסחר בין המדינות. אדם יכול למצוא על השולחן מוצרים מסין, מארה"ב, מגרמניה, מצ'כיה  ומאיטליה. קודם הדברים לא היו ככה. כיום אנחנו חיים בעולם גלובלי, בו ההובלה של מוצרים מסחריים נעשים במהירות, ומאפשרים את ההתפתחות של המסחר בין המדינות, כולל המדינות של אמריקה הלטינית, איתן ישראל מקדמת יחסים מסחריים טובים. החברה שהקמתי (בונדד ישראל) פועלת בשני מישורים של המסחר הישראלי. יש לנו פרויקט בנמל התעופה בן-גוריון, ממנו מייצאים מוצרים חקלאיים להרבה מדינות. המטוסים מאפשרים ייצוא של מוצרים ישראלים וייבוא של מוצרים נכריים. מדובר על מסחר בינלאומי מפותח, בעיקר של מצורים חקלאיים : פרות ופרחים, ותרופות. כאשר זה חורף באירופה, ויורד שלג, בישראל זה קיץ, דבר שמאפשר לקטוף פרות וירקות, בצורה שארץ ישראל משמשת כחממה של האירופים. בחג המולד במוסקבה אוהבים את התותים ואת הפרחים של ישראל. באשדוד יש לנו טרמינל קרוב לנמל, ממנו מבצעים, באמצעות אוניות, ייבוא מכל המדינות בעלות איתן ישראל מקיימת יחסים מסחריים. הרבה אנשים שעובדים בייבוא ובייצוא, וקיבלו את התמיכה של בונדד ישראל, הפכו להיות מיליונרים. אנחנו גאים על כך שמאפשרים לישראל לקדם יחסים בינלאומיים בתחום המסחר, ולאפשר ההתקרבות בין המדינות
בתור יו"ר אגודת הידידים של אוניברסיטת אריאל, הדגיש : אוניברסיטת אריאל הוקמה בשטחים התנ"כיים של יהודה ושומרון, בה לומדים  כ-13.000 סטודנטים, הכוללים יהודים וערבים. אוניברסיטת אריאל מקדמת בצורה דינמית את ענפי המדע והטכנולוגיה, סיבה לגאווה לאומית, ומקבלת תמיכה עולמית בתחום האקדמי

לפי החבר שמואל שלזינגר, אף-על-פי שהעם היהודי הוא עם כל כך קטן, מבחינה דמוגרפית, העולם חייב הרבה לעם היהודי שתורם כל כך בתחומים השונים של המדע למען האנושות, דבר המתברר במספר הכל הכך מרשים של מדעים יהודים שקיבלו פרסי נובל 
שמואל שלזינגר עם הנשיא לשעבר של קרואטיה סטפן מסיץ

בתור קונסול כבוד של רפובליקת קרואטיה בישראל, הבהיר : קרואטיה, בגלל מיקומה הגאוגרפית, היינה מדינה מאוד יפה. מדינה בעלת נופים יפים, אנשים יפים, והרבה תרבות איטלקית, מתקופת הרנסאנס. הצלחתי לקדם יחסי ידידות בין ישראל וקרואטיה. כיום, הרבה ישראלים מבקרים בקרואטיה ונהנים מהיופי של המדינה. קרואטיה פועלת כשותפה של ישראל בתחומים שונים. לפני כ-11 שנים קיבלתי מינוי לתפקיד קונסול כבוד של קרואטיה, בגלל ההיסטוריה של משפחתי, ובגלל המאמץ שלי לקרב את שתי המדינות
שמואל שלזינגר עם ראש ממשלת ישראל לשעבר אריאל שרון
שמואל שלזינגר עם נשיא מדינת ישראל שמעון פרס