בלוג הלאום BLOG HALEOM

כתבה בעיתון זמן מעריב בגין הצעת חוק הלאום הממלכתי הישראלי מאת העיתונאי אשר בן-שלמה במאבקה של ההסתדרות הישראלית לקהילות האנוסים בתופעת הגזענות


הצעה חוק-יסוד ישראל מדינה יהודית של כל אזרחיה

עבר נהרה והעם העברי

הגדודים העבריים הוקמו במהלך מלחמת העולם הראשונה על ידי זאב ז'בוטינסקי (ז"ל) ויוסף טרומפלדור (ז"ל), היו מורכבים על ידי יהודים של ארץ ישראל. השימוש במונח "עברי" בהתייחסות לאופי הלאומי של הגדודים מבטא את ההשתייכות לעם ישראל ולארץ ישראל




שאלו ליונה הנביא : "מה ארצך ואי מזה עם אתה"? – תשובתו : "עברי אנכי, ואת ה' אלוהי השמים אני ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה" (יונה א, ט). לפני הקמתה של מדינת ישראל, הישוב היהודי בארץ-ישראל קרא לעצמו "הישוב העברי". הגדוד של היהודים הארץ ישראלים בצבא הבריטי, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, נקרא "הגדוד העברי". במגילת העצמאות, העם היהודי גם מוזכר כ"עם עברי". הכינוי "יהודי" נובע מהשם "יהודה", בהתייחסות לממלכת יהודה. ל ראשי ממלכת יהודה לבבל. הופעתו של הכינוי "יהודיםהופיע, לראשונה, בספר מלכים ב, כ"ה, כ"ה, בתיאור על כיבוש הארץ על ידי הבבלים, בהתייחסות לאזרחי יהודה. בעזרא ב, י, ובנחמיה ז, 6, היהודים נקראים "בני המדינה", כלומר, בני מדינת יהודה, כאשר בממלכת יהודה ישבו בני שבט יהודה, בני שבט בניימין, הלויים, הכהנים ובני השבטים האחרים אשר ישבו בערי יהודה, ככתוב בעזרא א, ה. לפני הקמתה של "יהוד מדינתא" על ידי האימפריה הפרסית, כחלק מפחוות עבר נהרה,יהודה וישראל היו שתי חתיבות שבטיות נפרדות : ישראל, בצפון הארץ, בו נכללו עשרת השבטים, ויהודה, בדרום. בשמואל ב ה, ה, כתוב על דוד כמלך על ישראל ויהודה. ההפרדה בין ישראל ויהודה מוזכרת ביהושע י"א, 11, עוד לפני הקמתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת : "ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את העניקים מן ההר מן חברון מן דבר מן ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם עריהם החרימה יהושע". במלכים א ב , 11 , מתברר כי אופיה של מלכות דוד, מראשיתה, לא הייתה של ממלכה שבטית אלא של ממלכה לאומית : "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה. בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים". חברון הייתה העיר הבירה של יהודה, לפני שירושלים הפכה לבירתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת. נמצא בויקרא כ"ד, י ו-כ"ב את הופעתו של הכינוי "ישראלי" כביטוי לשייכות האזרחית לישראל, לעומת מעמדו של הנכרי בישראל בתור גר. בעזרא ז', כ"ה, עם ישראל נקרא בארמית "עמא די בעבר נהרה", כלומר, העם של עבר הנהר. מסיבה זאת, עבר הנהר גם נקראה "ארץ העברים", ככתוב בבראשית מ', ט"ו. מדובר על שטח אשר בתקופתה של מלכויות דוד ושלמה היה מהווה את הטריטוריה של המדינה העברית, בה העם העברי היה מהווה אומה ממלכתית, ככתוב במלכים א ה, ה, א ו-4 : וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר-שבע כל ימי שלמה ... ושלמה היה מושל בכל הממלכות מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים ... כי הוא רודה בכל עבר הנהר ... ושלום היה לו מכל עבריו מסביב




ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת והקונפדרציה העברית

בן שלושים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך. בחברון מלך על יהודה שבע שנים ושישה חודשים ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים על כל ישראל ויהודה ...וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה. שמואל ב ה : ד, ה ומלכים א ה : ה

הכינויים "עם" ו-"לאום" מקבלים במדעי המדינה  משמעיות שונות. ה"עם" מוגדר בספרי מדעי המדינה כגוף האזרחים של המדינה, כגון : העם היפני, העם הסיני, וכו'. במגילת העצמאות של מדינת ישראל מוזכר כי "בארץ-ישראל קם העם היהודי", כלומר, בתקופת קיומה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, שהוקמה על ידי המלך דוד, עם ישראל היה מהווה עם ממלכתי, כאשר האזרחות הישראלית של ישראל הייתה תואמת לאזרחות היהודית של יהודה. הכינוי "לאום" מוגדר בלקסיקון של מדעי המדינה כעדה מגובשת על ידי תרבות משותפת, כאשר דפוסי התרבות הלאומית הם : שפה, דת, חוקים, בנוסף ליתר היצירות הרוחניות של החברה הממלכתית. בממלכת ישראל, העם הישראלי היה מהווה לאום או אומה, כי האזרחות הישראלית והאזרחות היהודית במתכונתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת גיבשו את בני ישראל כציביליזציה מושתתת על עקרונותיה היסודיים של תורת משה. באותה תקופה, נכרי שהתגורר בישראל או ביהודה נקרא "גר" וה"גר" שביקש להצטרף לחיק האומה העברית היה הופך לישראלי או יהודי על ידי הליך של התאזרחות, כי האזרחות הישראלית בישראל והאזרחות היהודית ביהודה, במתכונתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, היו ביטויים לשייכות הלאומית לאומה העברית, שהייתה למעשה האומה הממלכתי של ישראל ויהודה. למעשה, העם הישראלי והעם היהודי, במתכונתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, היו חטיבות מדינתיות של האומה העברית. לאחר פילוג הממלכה העברית המאוחדת לשתי ממלכות נפרדות : ישראל ויהודה, ארץ ישראל נכבשה על ידי אשור, בבל, יוון ורומא. כתוצאה מגלות אשור, גלות בבל, גלות יוון וגלות רומא, היהודים התפזרו לארבעת כנפות הארץ. בתנאים של גלות, היהודים, שהיו אזרחים ביהודה הפכו לגרים בארצות הגולה,באותה מידה שבני ישראל היו גרים בארץ מצריים, כמוזכר בתורת משה

וכי יגור איתך גר בארצכם לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצירים אני ה' אלהיכם. ויקרא יט : לג , לד

נכרי המבקש כיום להצטרף לקולקטיב היהודי נדרש להתגייר במקום להתאזרח, כי מעמדם של היהודים, בהעדר של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, הפך למעמד של גרים במקום מעמד של אזרחים, מבחינת השייכות הלאומית. הינו עובדה כי כיום רישום הלאום היהודי במרשם האוכלוסין מסתמך על תעודת גרות במקום להסתמך על תעודת אזרחות. הגדרת מיהו יהודי, כקבועה בחוק השבות, אינה מחייבת התחברות אזרחית למדינה היהודית. פירושו של דבר :  למרות תחייתה של ישראל בתור מדינה ריבונית בארץ-ישראל, העם היהודי טרם נחשב בחקיקה הישראלית הנוכחית לעם ישראלי. ההשלכה למצב הזה היא המשך הגלות הרוחנית של הקולקטיב היהודי. אף-על-פי שהעם העברי שחזר באופן חלקי את קיומו כ"עם", כלומר, כגוף האזרחים של מדינת ישראל, בנוגע ליהודים שעלו ארצה וקיבלו את האזרחות הישראלית מכוח חוק השבות, אין הדבר מספיק על מנת לקבוע כי כל היהודים בעולם חידשו את מעמדם כ"עם" לאחר והאזרחות הישראלית הייתה אמורה להיקבע בחקיקה כאזרחותם של כלל היהודים מכוח לידה. השחזור של העם העברי כלאום ממלכתי של המדינה היהודית דורש תיקון בחוק האזרחות, על מנת להרחיב את ה"ישראליות" לכלל היהודים הציוניים, וכך לגבש מחדש את העם היהודי כעם ישראלי, בהתאם לתקדים ההיסטורי בממלכת ישראל. כמו כן, השחזור של העם העברי כלאום ממלכתי של המדינה היהודית דורש חקיקת חוק יסוד להכרה במדינת ישראל כרצף לאומי של ממלכת ישראללאחר ומדובר על אותו עם : הוא העם העברי

                  

הנתינות של העברים בעבר נהרה

בעבר נהרה קם העם העברי. העם העברי הוא עמא די בעבר נהרה (עזרא ז: כה) וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי-בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין דִּי-לֶהֱוֹן לְכָל-עַמָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה לְכָל-יָדְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְ וְדִי לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן. (עזרא ז: יג) מִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל מִתְנַדַּב בְּמַלְכוּתִי מִן עַמָּא יִשְׂרָאֵל וְכָהֲנוֹהִי וְלֵוָיֵא לִמְהָךְ לִירוּשְׁלֶם עִמָּךְ יְהָךְ. (מלכים א פרק ה: א) ושלמה, היה מושל בכל הממלכות מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצריים ... כי הוא רודה בכל עבר הנהרמתפסח ועד עזה, בכל מלכי עבר הנהר, ושלום היה לו מסביב. שאלו ליונה הנביא : "מה ארצך ואי מזה עם אתה"? – תשובתו : "עברי אנכי, ואת ה' אלוהי השמים אני ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה" (יונה א, ט). לפני הקמתה של מדינת ישראל, הישוב היהודי בארץ-ישראל קרא לעצמו "הישוב העברי". הגדוד של היהודים הארץ ישראלים בצבא הבריטי, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, נקרא "הגדוד העברי". במגילת העצמאות, העם היהודי גם מוזכר כ"עם עברי". הכינוי "יהודי" נובע מהשם "יהודה", בהתייחסות לממלכת יהודה. ל ראשי ממלכת יהודה לבבל. הופעתו של הכינוי "יהודיםהופיע, לראשונה, בספר מלכים ב, כ"ה, כ"ה, בתיאור על כיבוש הארץ על ידי הבבלים, בהתייחסות לאזרחי יהודה. בעזרא ב, י, ובנחמיה ז, 6, היהודים נקראים "בני המדינה", כלומר, בני מדינת יהודה, כאשר בממלכת יהודה ישבו בני שבט יהודה, בני שבט בניימין, הלויים, הכהנים ובני השבטים האחרים אשר ישבו בערי יהודה, ככתוב בעזרא א, ה. לפני הקמתה של "יהוד מדינתא" על ידי האימפריה הפרסית, כחלק מפחוות עבר נהרה,יהודה וישראל היו שתי חתיבות שבטיות נפרדות : ישראל, בצפון הארץ, בו נכללו עשרת השבטים, ויהודה, בדרום. בשמואל ב ה, ה, כתוב על דוד כמלך על ישראל ויהודה. ההפרדה בין ישראל ויהודה מוזכרת ביהושע י"א, 11, עוד לפני הקמתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת : "ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את העניקים מן ההר מן חברון מן דבר מן ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם עריהם החרימה יהושע". במלכים א ב , 11 , מתברר כי אופיה של מלכות דוד, מראשיתה, לא הייתה של ממלכה שבטית אלא של ממלכה לאומית : "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה. בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים". חברון הייתה העיר הבירה של יהודה, לפני שירושלים הפכה לבירתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת. נמצא בויקרא כ"ד, י ו-כ"ב את הופעתו של הכינוי "ישראלי" כביטוי לשייכות האזרחית לישראל, לעומת מעמדו של הנכרי בישראל בתור גר. בעזרא ז', כ"ה, עם ישראל נקרא בארמית "עמא די בעבר נהרה", כלומר, העם של עבר הנהר. מסיבה זאת, עבר הנהר גם נקראה "ארץ העברים", ככתוב בבראשית מ', ט"ו. מדובר על שטח אשר בתקופתה של מלכויות דוד ושלמה היה מהווה את הטריטוריה של המדינה העברית, בה העם העברי היה מהווה אומה ממלכתית, ככתוב במלכים א ה, ה, א ו-4 : וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר-שבע כל ימי שלמה ... ושלמה היה מושל בכל הממלכות מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים ... כי הוא רודה בכל עבר הנהר ... ושלום היה לו מכל עבריו מסביב



ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת

בן שלושים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך. בחברון מלך על יהודה שבע שנים ושישה חודשים ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים על כל ישראל ויהודה ...וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה. שמואל ב ה : ד, ה ומלכים א ה : ה

הכינויים "עם" ו-"לאום" מקבלים במדעי המדינה  משמעיות שונות. ה"עם" מוגדר בספרי מדעי המדינה כגוף האזרחים של המדינהכגון : העם היפני, העם הסיני, וכן הלאה. במגילת העצמאות של מדינת ישראל מוזכר כי "בארץ-ישראל קם העם היהודי", כלומר, בתקופת קיומה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, שהוקמה על ידי המלך דוד, עם ישראל היה מהווה עם ממלכתיכאשר האזרחות הישראלית של ישראל הייתה תואמת לאזרחות היהודית של יהודה. הכינוי "לאום" מוגדר בלקסיקון של מדעי המדינה כעדה מגובשת על ידי תרבות משותפת, כאשר דפוסי התרבות הלאומית הם : שפה, דת, חוקים, בנוסף ליתר היצירות הרוחניות של החברה הממלכתית. בממלכת ישראל, העם הישראלי היה מהווה לאום או אומה, כי האזרחות הישראלית והאזרחות היהודית במתכונתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת גיבשו את בני ישראל כציביליזציה מושתתת על עקרונותיה היסודיים של תורת משה. באותה תקופה, נכרי שהתגורר בישראל או ביהודה נקרא "גר" וה"גר" שביקש להצטרף לחיק האומה העברית היה הופך לישראלי או יהודי על ידי הליך של התאזרחות, כי האזרחות הישראלית בישראל והאזרחות היהודית ביהודה, במתכונתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, היו ביטויים לשייכות הלאומית לאומה העברית, שהייתה למעשה האומה הממלכתי של ישראל ויהודה. למעשה, העם הישראלי והעם היהודי, במתכונתה של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, היו חטיבות מדינתיות של האומה העבריתלאחר פילוג הממלכה העברית המאוחדת לשתי ממלכות נפרדות : ישראל ויהודה, ארץ ישראל נכבשה על ידי אשור, בבל, יוון ורומא. כתוצאה מגלות אשור, גלות בבל, גלות יוון וגלות רומא, היהודים התפזרו לארבעת כנפות הארץ. בתנאים של גלות, היהודים, שהיו אזרחים ביהודה הפכו לגרים בארצות הגולהבאותה מידה שבני ישראל היו גרים בארץ מצריים, כמוזכר בתורת משה

וכי יגור איתך גר בארצכם לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצירים אני ה' אלהיכם. ויקרא יט : לג , לד

נכרי המבקש כיום להצטרף לקולקטיב היהודי נדרש להתגייר במקום להתאזרח, כי מעמדם של היהודים, בהעדר של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, הפך למעמד של גרים במקום מעמד של אזרחים, מבחינת השייכות הלאומית. הנה עובדה כי כיום רישום הלאום היהודי במרשם האוכלוסין מסתמך על תעודת גרות במקום להסתמך על תעודת אזרחות. הגדרת מיהו יהודי, כקבועה בחוק השבות, אינה מחייבת התחברות אזרחית למדינה היהודית. פירושו של דבר :  למרות תחייתה של ישראל בתור מדינה ריבונית בארץ-ישראל, העם היהודי טרם נחשב בחקיקה הישראלית הנוכחית לעם ישראלי. ההשלכה למצב הזה היא המשך הגלות הרוחנית של הקולקטיב היהודי. אף-על-פי שהעם העברי שחזר באופן חלקי את קיומו כ"עם", כלומר, כגוף האזרחים של מדינת ישראל, בנוגע ליהודים שעלו ארצה וקיבלו את האזרחות הישראלית מכוח חוק השבות, אין הדבר מספיק על מנת לקבוע כי כל היהודים בעולם חידשו את מעמדם כ"עם" לאחר והאזרחות הישראלית הייתה אמורה להיקבע בחקיקה כאזרחותם של כלל היהודים מכוח לידה. השחזור של העם העברי כלאום ממלכתי של המדינה היהודית דורש תיקון בחוק האזרחות, על מנת להרחיב את ה"ישראליות" לכלל היהודים הציוניים, וכך לגבש מחדש את עם ישראל כעם ממלכתי של מדינת ישראל, בהתאם לתקדים ההיסטורי בממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, וזאת מתוך ההכרה במדינת ישראל כרצף לאומי של הממלכה הישראלית העתיקהלאחר ומדובר על אותו עם : הוא עם ישראל


                               

היסודות הסוציולוגיות והמשפטיות לחוק יסוד ישראל מדינה יהודית של כל אזרחיה

בהתאם לתורת המשפט החוקתי המודרני, אין עם שאינו ממלכתי. לכל העמים המיוצגים באו"ם - ארגון האומות המאוחדות, מדינות המייצגות אותם. הקמתה מחדש של המדינה היהודית בשנת 1948, לא-הביאה, מחוסר חוקה, לשחזור עיצוב דמותו המדינית של עם ישראל, מחוסר הגדרתו המשפטית-החוקתית כעם ממלכתי. כהשלכה מכך, חלה חוסר התגבשותו של העם העברי כמרכיב אנושי פנימי של מדינת ישראל. היסודות ההיסטוריות, הסוציולוגיות והמשפטיות, המפורטות לעלן, מוכיחות כי עם ישראל הוא העם של מדינת ישראל, באותה מידה כי עם צרפת הוא העם של הרפובליקה הצרפתי. בהתאם למרצה למשפט חוקתי מאיראלס טאישאירה, בספרו "קורס למשפט חוקתי", המאורגן והמעודכן על ידי המרצה למשפט חוקתי מריה גרסיה, הוצאה לאור פוראנסה אוניברסיטריה, סאו פאולו, ברזיל, 1991, עמודים 546 עד 547 : מהמובן הסוציולוגי, השייכות הלאומית מהווה את השייכות לקבוצה לאומית מסוימת, כלומר ל"לאום" מסוים, בו נכללים לא רק מרכיבים אתניים, אלא גם רוחניים, כגון : שפה, דת, מנהגים, מסורת, רגשות, וכו'. הכינוי לאום אינו מתייחס רק לבני הלאום הנמצאים מיושבים בעת כלשהו בטריטוריה של המדינה (העם), אלא מתייחס גם לדורות הקודמות, סבלותיהן, תהילותיהן, ציפיותיהן, וכל המורשת הרוחנית שהעבירו לדורות הנוכחיות, וגם לדורות הבאות, אשר יורשו את אותה מורשת, ויעשירו אותה עם הישגים חדשים חומריים ורוחניים. לכן, שייכות לאומית מהמובן הסוציולוגי, תהיה הייחוס הרוחנית לשייכות ללאום ... מהמבט המשפטי, המעניין אותנו, ניתן להגדיר את השייכות הלאומית על פי דבריו של פונטאס דה מיראנדה, כ"ייחוס פוליטי-משפטי, של המשפט הציבורי הפנימי, העושה מהאדם מרכיב של הממד האנושי של המדינה". ממד אנושי של המדינה הוא המרכיב האנושי של המדינה, כלומר הלאום. כפי שידוע לנו, למדינה שלושת מרכיבים : החומרי – הטריטוריה, האנושי – הלאום, ומשפטי – הריבונות, הסמכות העליונה להגדרה פוליטית עצמית. שייכות לאומית, יש להוסיף, הינו מעמד של האדם המהווה חלק של הלאום, מרכיב של הלאום, ולכן, בעקיפין, מרכיב של המדינה עצמה, אשר מהווה את הלאום המאורגן באופן משפטי. בהתאם למרצה למשפט חוקתי סאלסו ריבאירו בסטוס, בספרו "מילון למשפט חוקתי", הוצאה לאור סראיבה, סאו פאולו, ברזיל, 1994, עמודים 151 עד 152 : העם מהווה את קבוצת בני אנוש השייכים למדינה – הינו מרכיבה האנושי. העם נמצא מחובר למדינה באמצעות הייחוס המשפטי של השייכות הלאומית ... מה שמגדיר האים מישהו שייך או לא-שייך לעם של המדינה הנו המשפט, בצורה כי המדינה היא ריבונית כדי לקבוע את אלה שהיא תכיר כבני הלאום אותו היא מייצגת במישור הבינלאומי. המשפט החוקתי המודרני מתייחס אל העם ואל הלאום כמרכיבים פנימיים של המדינה, כאשר העם מהווה את קבוצת בני הלאום בהווה, מקבלי החלטות פוליטיות, וכאשר הלאום מבטא את העם מהפרספקטיבה ההיסטורית, המגשר עבר, הווה ועתיד, במודעות הקולקטיבית, בהיבטיו התרבותיים. בהתאם למרצה למשפטים מנואל גונסאלווס פאחיירה פיליו, בספרו "התייחסות לחוקה הברזילאית", הוצאה לאור סראיבה, סאו פאולו, ברזיל 1983, עמודים 93 עד 94, מגבש את ההגדרות של כינוים שייכות לאומית, עם, מדינה ואזרחות, כדלקמן : השייכות הלאומית מהווה את הייחוס המשפטי אשר מגבש את האדם ב"עם", בתוך מרכיב אנושי של המדינה. הכינוי שייכות לאומית נובע מהכינוי לאום, אשר מבחינה סוציולוגית מתייחס לעדה הטבעית, המגובשת על ידי היבטים משותפים אובייקטיביים (שפה, דת) וסובייקטיביים (רגשות). המדינה המודרנית קשורה ללאום, בתוך מדינת-לאום, דבר הנובע מהעיקרון הלאומים, על פיו לכל לאום להתארגן כמדינה עצמאית ... מסיבה זאת, המעמד של בן העדה הלאומית, המעמד של בן הלאום, מתארת את מעמד של בן המרכיב האנושי של המדינה, הוא העם ... הלקסיקון המשפטי המודרני מבדיל בין האזרח לבין בן הלאום. אזרח הינו מי שנענה מזכויות פוליטיות. בהתאם לתיאוריה כללית מדינתית סעיד מלוף, ספרו "תיאוריה כללית מדינתית", הוצאה לאור סראיבה, מהדורה 21, סאו פאולו, ברזיל, 1991, 23 עד 25 : ... הגרעין הבסיסי של המדינה הינו לאומי, אשר באופן מאפייני מהווה איחוד האתני. כך קמו המדינות העתיקות והמסורתיות, כגון ישראל, רומא, יוון, סין, וכן הלאה, אשר התפתחו כיחידות פוליטיות בשלבים שונים ועקביים של ההתפתחות הלאומית : משפחה, שבט, עיר ומדינה ... הטריטוריה הנה הבסיס הפיזי, הממד הגאוגרפי של הלאום, בו מתבצע ארגונו המשפטי. ככתוב במגילת העצמאות : בארץ-ישראל קם העם היהודי. בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית ... לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכו את חירותו המדינית ... זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם העומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. דברי מגילת העצמאות, כמצוינים לעיל, מביאים אותנו למסקנה כי הגלות מהווה מצב של אנומליה לקיומו של הלאום היהודי וכי מהותו של הלאום היהודי להוות מרכיב אנושי של המדינה היהודית, מעולם חלף ממודעותו ההיסטורית. את העיקרון הזה נמצא בתפילה היהודית : "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו. וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצנו. ברוך אתה ה', מקבץ נידחי עמו ישראל". לאור האמור לעיל, היהדות שמרה על מהותו של הלאום היהודי כלאום-טריטוריאלי, הקשור באופן יסודי לארץ-ישראל, כאשר לעם ישראל בארץ-ישראל להוות את מרכיבה האנושי של המדינה היהודית, ככתוב במגילת העצמאות : לזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי ... על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל. השימוש בביטוים "להקים מחדש" ו"חידוש המדינה היהודית" מתארת את מטרתה של הציונות להביא לתקומת המדינה היהודית, המהווה את דמותו הפוליטי של הלאום היהודי, כאשר העם היהודי, למרות הגלות, שמר על מהותו כלאום עברי, במובן הטריטוריאלי. מדובר על עמדה פוליטית המשקפת עיקרון של תורת המשפט הבינלאומי ציבורי, בדבריו של המרצה למשפט בינלאומי ציבורי ד"ר ז'וזה דלמו פאירבנקס בלפור דה מטאוס, בספרו "מדריך למשפט בינלאומי ציבורי", הוצאה לאור אדוק סראיבה, 1979, עמוד 189, על פיו : המדינה הנעלמת יכולה לקום לתחייה. פולין איבדה את השריד האחרון של טריטוריה חופשית בשנת 1795. מנהיגה, קוזיוסקו, כאשר נפל בקרב אמר "סוף פולין". אך היא הופיע מחדש תחת הנהגתו של פרדסקי, בשנת 1918 ... הציונים יכולים להכיר במדינתם (מדינת ישראל) כתחייתן של ממלכות יהודה וישראל התנ"כיות, למרות השינוי של הגבולות הטריטוריאליות.


הגדרת מונחים וסעיפים :

מדינה – חברה טריטוריאלית בעלת ריבונות או אוטונומיה פוליטית, המאורגנת על ידי שלטון החוק.

דוגמאות למדינה ריבוניות : ישראל, בימינו וישראל בימיהם של מלכי דוד ושלמה.


דוגמאות למדינות אוטונומיות : קליפורניה, בימינו, ויהודה, בימיהם של עזרא ונחמיה.


עם – גוף האזרחים של המדינה.


לאום, אומה – עדה היסטורית-תרבותית. יחידה אתנית. קבוצה אנושית מגובשת על ידי תרבות משותפת.


תרבות – האוסף הכללי של כל התכנים הרוחניים והגשמיים של הלאום : שפה, דת, חוקים, משפטים, מסורת, סמלים ואמנות.


מדינת-לאום – מדינה המהווה דמות הפוליטית של לאום אחד, המהווה את מרכיבה האנושי. לכל מדינת-לאום, לאום משלה. הלאום קשור למדינה מבחינה היסטורית-תרבותית. 


לאומיות (nationality) - בלקסיקון של תורת המשפט החוקתי, הלאומיות מהווה את השייכות ללאום של המדינה, בהתאם להגדרתה של מדינת-לאום כדמותו המדינית של הלאום, אותו היא מייצגת במישור הבינלאומי.


אזרחות (citizenship) - בלקסיקון של תורת המשפט החוקתי, האזרחות מהווה את השייכות למדינה. מהאזרחות נובעת היכולת של האזרח לממש את זכויותיו פוליטיות.

יסודות
1. החלטת 181 של האו"ם, משנת 1947, הכירה בזכותו של עם ישראל להגדרה עצמית בארץ ישראל, וכמו כן, הכירה במדינת ישראל כדמותו המדינית של עם ישראל, בתור מרכיבה האנושית.
2. עם ישראל, אליו שייכים כל היהודים בעולם, מהווה את העם הממלכתי של מדינת ישראל, בהיותה רצף לאומי של ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, מהעובדה ההיסטורית כי מדובר על אותו לאום.
3. מדינת ישראל תשמור לכל אזרחיה ולכל תושביה את זכויות האדם לחיים, לביטחון, לכבוד, לחרות, לפרטיות, לחינוך, לתעסוקה, לבריאות ולדיור, לשם צדק חברתי ושגשוג לאומי.
4. מדינת ישראל תבטיח שוויון מוחלט בפני החוק לכל אזרחיה, גריה ותושביה, ללא אפליה כלשהי.
5. מדינת ישראל תשמור על זכותו של כל נכרי לקבל מעמד של גר במדינת ישראל, על מנת להשתלב לחיק עם ישראל.
6. מדינת ישראל תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות, ותקדם מדיניות לשלום אזורי.
7. לאור האמור לעיל, מדינת ישראל מהווה מדינה יהודית של כל אזרחיה במהותה ההיסטורית-תרבותית ובאופיה הדמוקרטית.

שפה רשמית
8. השפה הרשמית של מדינת ישראל היא השפה העברית.

סמלים לאומיים
9. ההמנון, הדגל והסמלים הלאומיים של מדינת ישראל הם המנון, הדגל והסמלים הלאומיים קבועים על פי חוק.

דת לאומית
10. הדת הלאומית של מדינת ישראל היא דת ישראל, בכל זרמיה המוכרים על פי חוק.

חגים ומועדים
11. החגים והמועדים הרשמיים של מדינת ישראל הם החגים והמועדים הדתיים והלאומיים של עם ישראל, הקבועים על פי חוק.

עם
12. עם ישראל מהווה את כלל האזרחים הישראלים, כאשר כל היהודים, המהווים צאצאים של אזרחי ממלכת יהודה, נחשבים לאזרחיה מלידה.

לאום לאומי
13. עם ישראל מהווה לאום לאומי באמצעות אחדותו החברתית על ידי השפה העברית, על ידי הדת היהודית ועל ידי האזרחות הישראלית.

אזרחות
14. בהתאם לסעיפים 12 עד 13 ליעל, אזרח ישראלי הוא :
אׂ) מי שנולד במדינת ישראל, אפילו שלהורים גרים.
ב) הגר במדינת ישראל שהתאזרח על פי חוק.
ג) מי שנולד בגולה לאב ישראלי או לאם ישראלית.
ד) מי שהתחבר לעם ישראל על ידי נישואין עם אזרח ישראלי.

זכויות פוליטיות
15. זכויות פוליטיות תינתנה לאזרחים הישראלים, המתגוררים באופן קבוע במדינת ישראל.


תושבות
16. זכאי לתושבות במדינת ישראל כל נכרי אשר אינו אזרח של מדינה אחרת ואשר בקשתו לתושבות אושרה, בהתאם לחוק, על ידי שר הפנים.

גרות
17. מדינת ישראל תעניק מעמד גר לכל תושב, המשתייך לזרם של היהדות, שבקשתו להתאזרחות לשם השתלבות לחיק עם ישראל אושרה על ידי שר הפנים.

קליטת עליה
18. מדינת ישראל תעודד את עליתם ארצה של כלל האזרחים הישראלים מהגולה ותקדם את אחדותה הלאומית של החברה הישראלית.

הערות
מדינת ישראל מהווה את פרי ההתפתחות ההיסטורית והתרבותית של עם ישראל במולדתו, לאחר קרוב לאלפיים שנות כיבוש הארץ על ידי עמים זרים. ההצעה יוצאת מנקודת השייכות הלאומית של עם ישראל לארץ ישראל מתוך ההכרה במדינת ישראל כרצף לאומי של ממלכות ישראל ויהודה המאוחדת, בתור עם מקורי באץ ישראל. הישראליות היא חלק בלתי-נפרד של הזהות היהודית, מהעובדה ההיסטורית כי הזהות הישראלית כבר הייתה קיימת בימיו של משה הנביא, כמצוין בתורת משה וישראל, ספר ויקרא, פרק כ"ד : י : וַיֵּצֵא בֶּן־אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן־אִישׁ מִצְרִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה, בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית, וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. על חוק הלאום לקבוע כללים להתחברותם הלאומית של כלל היהודים בעולם למדינת ישראל בתור אזרחים ישראלים מלידה. יעודה של הצעה זו היא לגבש את ישראל כמדינת-לאום ולשחזר את מעמדו של עם ישראל כגוף האזרחים של מדינת ישראל, המהווה את דמותו הפוליטי של ישראל בתור מדינת-לאום במישור הבינלאומי, בהתאם לחזון הציוני לתחייתה של מדינת היהודים כמרכז לאומי של בני ישראל. כמו כן, הצעה זו מוסיפה את הצורך לתיקון הטעות שנעשתה בחקיקה כאשר הגדרת מיהו יהודי בחוק השבות המתבססת במעמד הגר לשם קביעת יהדותו של הנכרי המשתלב לחיק עם ישראל, וזאת בסתירה מוחלטת למקורות המקראיות על פיהן ההשתלבות הלאומית של הגר לחיק עם ישראל אמורה להתקיים על ידי הליכי התאזרחות במקום הליכי התגיירות, לאחר ותעודת גרות היא במהותה תעודת נכריות, מהעובדה כי הגר אשר נמעל אינו נקרא גר אלא אזרח, ככתוב בתורת משה וישראל, ספר שמות י"ב : 43 - 49 : וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל-בֶּן-נֵכָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. וְכָל עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ  תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא-תוֹצִיא מִן-הַבַּיִת מִן-הַבָּשָׂר חוּצָה; וְעֶצֶם, לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לה' הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ; וְכָל-עָרֵל, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם